דובי
את דובי הכרתי בצבא, התגייסנו באוגוסט 11 לקורס חובשים, 3 חודשים לפני חברינו האחרים למחזור.
כבר מהתחלה היה לנו חיבור טוב, שני דוסים מגיעים מרקע דומה, אחרי תקופה בישיבה.
דובי היה אדם עמוק, יצירתי, ובכל שיחה איתו הוא האיר לי נקודות מזווית לא צפויה.
דובי היה אומן, כישרון מהלך, זוכר אותו תמיד מצייר, מחזיק את העיפרון המיוחד שהיה לו עם הקמיצה הקטנה.. דובי צייר לנו את כל הגלופות של החולצות, לסיום קורס חובשים, חולצות צוות ועוד.
חולצה מיוחדת שזכיתי בה היתה אחת מסֵט חולצות שצייר לחברים בפלגה, חולצות עם השם הפרטי שלי לאימוני הקרב מגע.
דובי אהב לרוץ, הוא רץ מרתונים, השקיע שעות רבות בשבוע באימונים למרתון, זוכר שנפעמתי מכושר ההתמדה ומההשקעה הרבה הנדרשת באימונים הללו, והוא מצידו אמר לי שזה הזמן שלו לחשוב ולחלום.
לדֵק המדהים שדובי בנה הוזמנתי עוד בשלבי ההקמה, לצערי לא אזכה לבקר בו יחד עם דובי.
דובי קפץ ב7/10 ולחם בעוטף,
הצוות שלו מספר שהוא היה ה"פנים הראשונות" שקיבלו את פניהם של תושבים שחולצו, דובי, עם הרוגע והשלווה הפנימית נסך גם באחרים תחושת ביטחון ורוגע.
דובי נהרג בפעילות מיוחדת של היחידה בעומק הרצועה.
נזכור את דובי, שהיה גם חלק ממשפחת אחריי, כמלגאי בפרוייקט 'אחריי בשטח'.
מחר נרוץ לזכרם של הנופלים, בוגרי אחריי, אני ארוץ לזכרו של דובי שאהב את הארץ שלנו כבש אותה ברגליו ונטמן באדמתה, פה בירושלים לא רחוק מהמקום בו אנו נמצאים כעת.
יהיה זכרו ברוך 🇮🇱
עמישב, חבר של דובי מהשירות הצבאי
ערב ריצה במרתון ירושלים. הדברים נאמרו במסגרת 'תוכנית נחשון' פרוייקט מנהיגות בעמותת אחריי.
