ילדות
שואף לגובה
זוכרת כבר שהיה קטן מאד בן שנה בערך שאף לגובה וטיפס על המעקה במרפסת…
דורית שילוח
תביא לי את ירושלים הביתה
ישיבת מירון
אייר בראש
דובי כוגן היה מאייר נהדר ומעבר לזה שהיה מצייר את גלופות החולצות בסניף ומלא קירות בחודש ארגון, קנה ערכת אייר בראש וצייר קירות שלמים בישיבת מירון
דוד דוכי כהן
דובי ומוזיקה…
כשדובי היה נער הוא מאוד אהב לנגן בגיטרה בזמנו הפנוי. הוא לקח שיעורים פרטיים והצליח מאוד להתקדם עם הנגינה. היו שני חופשים, ששניהם הוא עבד בגולן(וגר אצלי זמנית). באחד בכסף שהרוויח קנה גיטרה חשמלית, ובשני גיטרה אקוסטית (נוסף לגיטרה הקלאסית שהתחיל לנגן בה). דובי אמר פעם שבעיניו השירים המוקדמים (כנראה התכוון לזמר העברי), היו טובים בהרבה מאלה של ימינו.(או לפחות כך אני זוכר שאמר). היתה לו רשימת השמעה שכללה מאות שירים עכשווים ישראלים במגוון סגנונות. נוסף לכך הוא פיתח חוש אבחנה וניתוח שירים לפי מרכיביהם וכך העריך את העומק או הרדידות, את החידוש או הבנליות שבהם.
דוד אחיו
לידו זה לא יקרה
זכור לי שלא חשש מלהגן על 'חנונים' ומוחלשים מפני ביריונים, גם כשלא היו החברים שלו, גם סתם בנסיעה באוטובוס חזרה מבית-ספר, גם במענה לשון, וגם אם זה דרש להפריד בידיים.
ובכל זאת עם חיוך על הפנים ועיניים זורחות.
בלי לפחד מהם בכלל או מההשלכות.
היה לו ברור בפשטות שלידו זה לא יקרה ושבכללי התנהגות אלימה בקטע ביריוני היא לא במקום.
יהודה חברוני
הרגשתי בטוחה
כשחיפשתי מי יחליף אותי בהדרכה בשבט בבני עקיבא הוא היה האדם היחיד שהרגשתי בטוחה מספיק להעביר לידיו את החניכים שלי.
טליה ארליך
ישיבה גבוהה באיתמר
לפני כמה שנים טובות הייתי רכזת באחריי בשטח באזור הצפון ובין יתר הקבוצות, ליוויתי את קבוצת נשר. בסדרת חנוכה זכיתי להכיר את דובי שהצטרף אלינו וליווה את קבוצת נשר במהלך הטיול..
שיראל, חניכה מתוקה במיוחד שהייתה אז בכיתה ט' והיום כבר סטודנטית עוד רגע, ישר זיהתה את התמונה שלו ויחד העלינו זכרונות..
אני כותבת לך כדי שתדעי שלמרות שעברו הרבה שנים מאז אותו טיול, הוא נשאר בלב שלנו ואנחנו עצובות מאוד ושולחות חיבוק חזק…
מצאתי התכתבות איתו בוואטצאפ וראיתי שהוא ישר נרתם להצטרף לטיול לעזור לנו והיה לו חשוב מאוד להצטרף לקבוצת נשר שהוא הכיר.. אני זוכרת אותו כמדריך רתום, אחראי וערכי שאפשר לסמוך עליו..
שיראל מהר מאוד העלתה שני סיפורים שאני בטוחה שמאפיינים אותו מאוד.. היא סיפרה על הדלקת מדורה בלילה כשכולם כבר הלכו לישון.. שיראל רצתה להביא עוד עצים, אך הם היו ספורים כדי שיהיה מספיק לכל הקבוצות.. היא הגיעה לקחת עוד עצים ושיקרה שהיא מקבוצה אחרת.. דובי היה שם והבין מה היא ניסתה לעשות ומהר מאוד הסביר לה למה זה לא ערכי ולא מוסרי לקחת קרשים לקבוצה אחרת..
הסיפור השני ממש עורר אצלי חיוך ואפילו הזכיר לי ששמעתי אותו גם בדיעבד במהלך הטיול..
אני שולחת לך אותו בקול שלה, כי היא מספרת אותו הרבה יותר טוב ממה שאכתוב כאן.. 🙂
גילינו על נפילתו של דובי לאחר שהסתיימה השבעה, אך היה לנו מאוד חשוב ליצור איתך קשר.. ההיכרות שלנו הייתה קצרה, אבל משמעותית! אנחנו זוכרות איזה מדריך ערכי, רגיש ומיוחד הוא היה וחשוב לנו שתדעי את זה..
אנחנו יודעות שאין שום דבר שיכול לנחם כרגע, אבל מקוות שאולי הסיפורים האלו ישאירו עוד קצת זיכרון..
שולחות חיבוק גדול🙏🏼🩵
גילי סטולרסקי
טיול אחריי
אותו טיול היתה לנו סיטואציה שאני לא אשכח. בעין עבדת, עליה שהיינו צריכים לעלות את כל ההר. היה פקק רציני, איזה ארבעים דקות, עומד. ואנחנו עולים לאט לאט, ואז מבינים למה היה הפקק. במטרים האחרונים היו כמה סולמות, כל אחד בגודל של משאית. לא לטעמי, התגובה שלי היתה חריפה מאוד, וכולם נקרעו מצחוק. אמרתי אין מצב, אני סיימתי, אני לא עולה את זה, לא קורה בעולם. ואז הוא בא ואומר, תשמעי אין לך ברירה. עניתי שומע, אין מצב אני לא עולה. ואנחנו מתחילים לעשות משא ומתן. והוא אומר לי – ואם תעלי מהר? אין מצב. ואם תעצמי עיניים? ואני עונה – אני לא אתעלם מקיומם, אני יודעת שהם שם. ואם אני אעלה לפנייך. אין מצב גבר אני לא עולה וכולם מצלמים ונקרעים מצחוק. ואז הוא אומר – נעשה את זה בזמן שלך. נותנים לאנשים לעבור. אנשים עוברים. ואז הוא אומר – טוב, נראה לי צריך להתגבר על הפחד הזה. אמרתי – מה, 15 שנה לא התגברתי. הוא: תראי כמה עלית, אנחנו מסיימים פה, מה, לא שווה? אני: אני לא רואה סיטואציה. אחרי עוד זמן: מה, מדרגה אחת, לא תעלי? עניתי – כן, אפשר. תחשבי על זה, את יכולה תמיד לעזוב את הסולם. אבל מה תעזור לי מדרגה אחת. ואז – את השניה לא תעלי? אתה יודע מה? שלוש. עלית כבר 3, עוד 2 את ב5, ואז את באמצע, ומשם את כבר חייבת לסיים. וזה פשוט קרה, עליתי, לא יודעת איך הוא שכנע אותי. ולסולם הבא. יאללה, בזמן שלך, תנשמי. 1 אתה מסוגל, 2 אתה יכול, 3 למה לא, מפה יש לך 5, ואז אתה באמצע ובאמצע לא עוצרים. ויאללה עולים גם את זה. ככה עשינו כל פעם והגענו לקצה והיה שווה וצילמנו את התמונה.
שיראל
הטכניון
מנגנונים
הייתי מהנדס מתחיל והייתי צריך לתכנן איזשהו מנגנון. עבדנו באותו מתחם והוא עזר לי מאוד. הוא היה מהנדס מוכשר בטירוף עם חוש מיוחד למנגנונים. אני לא שוכח את העיניים הטובות שלו.
גלעד הורניק
נחישות וקור רוח
אחרי שנפלת, מיכל אמרה לי שיש שני אנשים שאני מדבר עליהם בהערכה אמיתית, אחד מהם הוא אתה.
ניחנת בכישרון אמיתי וביצירתיות אבל הכל נעשה בשקט ובענווה גדולה. תמיד סיפרת על מעללי אביך המוכשר בהתלהבות והמעטת בערך עצמך. אבל גם לך היה לא מעט משלך, פרויקטים ממגוון סוגים. יכולת להתלהב וממש להיכנס לעובי הקורה במה שאתה לוקח על עצמך אבל הכל בנחישות גדולה אבל הכל גם באיזה קור רוח שכזה.
ידעת להקשיב ולתת לאחרים את המקום שלהם לפני שהבאת את של עצמך.
לא פחדת לנסות. אני זוכר שפעם סיפרת שניסית לתקן את המזגן הנייד ובטעות הרסת אותו. לקחת את הדברים בקלות והמשכת הלאה.
שירבו כמותך
מתגעגעים
איתן אברמן, חבר ללימודים
מקום שני בטכנוראש
תחרות בטכניון שזכה בה מקום שני של הורדת קערת מים במדרגות בלי שתישפך.
הצמד שעשה איתו את הפרויקט הזה, גם היה בשלדג, וגם עבד איתנו תקופה ברפאל.
״לא, תודה״
״לא, תודה״ אמר לי כשהצעתי לו שוקולד שווה שמביאים מאיקאה. ארזנו את המחברות ויצאנו מהאולם.
זו פעם שניה שמסרב לי לממתקים בלי בכלל להסס או להסתכל מה זה. ישר חשתי שזה נובע ממקום עקרוני ולא כי באותו רגע לא התחשק לו. שמרתי את השאלה בראש, להזדמנות שבה יהיה לי האומץ לשאול.
הגיעה תקופת מבחנים. ישבנו כל יום בבית מדרש של הטכניון להתכונן למבחן הבא. כמובן שהשולחן היה ערוך כיד המלך בחטיפים ושטויות. עקבתי אחרי דובי, שלא ידע כמה מיסתורי ומסקרן הוא היה בעיניי, לראות מה הוא אוכל ומה לא. לא הופתעתי לראות שהוא לא נוגע בכלום.
אז ניצלתי את ההזדמנות:
״דובי אתה לא אוהב ממתקים?״
״לא אוכל! ממתקים״
״מה הקטע? אתה בהתערבות או משהו?״
״לא, פשוט לא נגעתי כבר x שנים בשוקולד וממתקים. אני כבר לא זוכר את הטעם של שוקולד!״
״נו? אתה רוצה לספר מה הסיפור מאחורי זה?״
ואז הוא התחיל לספר ונתן לי חצי מהתשובה לשאלה שריתקה אותי. אחרי הכל מי לא חולם על להצליח להתנזר מממתקים??
המשך>
"לא תודה" – המשך
״מכיר את הסיפור של משפחת פוגל באיתמר?״
״כן..״
״הייתי במכינה באיתמר לפני הצבא, והפיגוע הזה השפיע עליי. זה אולי נראה לא קשור להתנזרות משוקולד אבל מבטיח לך שיש קשר״
״מאמין לך..״
ואז צצה הפרעה מיותרת על הלימודים והמבחן וכל זה, ונקטעה השיחה.
מאז לא שאלתי אותו ולא היה לי השכל לדחוק אותו לפרט לעומק. עד היום אני סקרן ומרותק לשמוע מה המחשבה המלאה העומדת מאחורי ההחלטה הזו.
עדיין מלא סקרנות להבין איך אדם לוקח אירוע כזה למקומות והחלטות משני חיים ובעזרת כח ההתמדה מספר אחת שלו עומד בזה מעל 7 (להערכתי) שנים.
אני בהתערבות על התנזרות ממתוק, אחרי חצי שנה נשברתי..
איפה נמצא כאלה אנשי עומק עם כוחות מופלאים?
אזכור אותך תמיד דובי יקר, ואת הפרטים הקטנים הענקיים שזכיתי לפגוש בחייך 😔
אליאור ירדן, חבר מהטכניון
שקט ובוטח
הוא התבלט בשקט שלו . שקט ובוטח, מה שצריך לעשות יעשה, בצורה הטובה ביותר, היה מאורגן .
אמר את דעתו, דעות מוצקות, דחף קדימה לשפר ולהשתפר .
הצוות שלו מאוד אהב אותו וגם אני אהבתי אותו.
היו לנו נסיעות משותפות כששנינו למדנו בטכניון.
כמה שהוא היה יצירתי
חברות בתואר נבנית מאינספור שעות משותפות, ארבע שנים (שנמרחו להן לחמש, הוא גם המשיך לתואר שני) של למידה ביחד מבוקר עד ערב, של להיות שם אחד בשביל השני בקשיים ובהצלחות.
היינו חבורה מגובשת. כל סמסטר חיכיתי שתגיע תקופת מבחנים ותתחיל עונת החריש; היינו יושבים ביחד כל היום, מנסים להתמודד עם חומר הלימוד, צוחקים, מתוסכלים, ובסוף מנצחים. ניצלנו היטב את היתרונות של לימודים ומגורים בתוך הקמפוס. היינו נפגשים לארוחות שבת משותפות, ומכירים גם את המשפחות של כולם.
דובי לא היה בן-אדם דרמטי, הוא היה חד וענייני. הייתי משתף אותו הרבה בכל מיני קשיים והתלבטויות שלי, והוא תמיד ידע לתת תשובה שקולה, פרגמטית, ויצירתית. ואם כבר יצירתיות, כמה שהוא היה אדם יצירתי; בשולי הסיכומים שלו הוא נהג לשרבט איזומטריות מורכבות שלא היו מביישות תוכנות מידול מקצועיות. הוא אהב קורסים בהם נתנו נקודות בונוס על פרויקטים מעשיים שבונים ומדגימים באמצעותם כללים פיזיקליים שלמדנו, ואפילו זכה בתחרות טכניונית (תכנון ובניית מתקן שמטרתו להוריד קערת מים במדרגות מבלי שתישפך). היו לו איכויות נדירות, בכל דיון הוא ידע להביא נקודת מבט חדשה וייחודית שגרמה לך לעצור ולחשוב "וואלה, מעניין".
ידידיה פופר
שירות צבאי
הלב של הלב
חבר משלדג סיפר לי קצת על הפעילות שלהם ועל זה שיש להם פלגת פשיטה שנחשבת ליחידת פשיטה הטובה בצהל..
הדלתא (היחידה המובחרת של ארה"ב) הגיע לפני כמה שנים לצפות בכל היחידות המטכליות ולייעץ להם.
במטכל הם זלזלו על שיטת הם אמרו שהם בסדר ועל הפלגת פשיטה של שלדג הם אמרו שהם לא ראו עדיין כוח מאומן כזה ושהם הכוח המובחר מספר 2 בעולם (אחריהם כמובן). למרות שהם כוח מילואים בכלל!!
ואז הוא שיתף שדובי היה בפלגת פשיטה.
שאלתי אותו אם הוא יכול להגיד לי מה היה התפקיד של דובי בפלגה, הוא אמר במילים האלו -הלב של הלב של הפלגה- שאלתי אותו אם הוא מתכוון ברצינות והוא אמר לי- בשיא הרצינות, הלב של הלב.
ביחד עם זה הוא סיפר לי שיצהר הופמן שנהרג שבוע שעבר הוא זה שהקים את הפלגה והיה המפקד שלה והיה אמור לחזור אחרי המלחמה לקבע בתפקיד סגן מפקד שלדג.
הוא אמר לי שבשלדג לא מבינים איך דווקא שניהם נהרגו ושזה שוק ביחידה.
גיס
פעילות שלדג בשמחת תורה
לא היה מתפשר
מהר מאוד היה ברור לנו שהוא יהיה המפקד שיוביל את החולייה, כל מה שאני עשיתי רע הוא עשה טוב, לנהל את האירוע בשקט ובבטחה .
תחקירים ותדריכים – הוא לא היה מתפשר. היה בו עומק, רוח. בנסיעות מחיפה למילואים נהניתי לקחת אותו, שיש עם מי לדבר, היה לנו תובנות מעניינות להאיר, הוא יצא משבלונות.
השינה הכי טובה שהיתה לנו
היה מאוד מבסוט בשבוע האחרון שהיינו חוליה של הצוות המקורי. הגענו לשטח והוא ישר מצא איזה קרטון, הכין לנו מיטות. ישנו שם דובי, אני ועוד אחד מהצוות, ישנו שם את השינה הכי טובה שהייתה לנו. היה ניצחון קטן השינה הזו הלילה הזה היה באווירה מאוד טובה.
פעילות יחידת שלדג
דובי נלחם בקיבוץ בארי, מיד בתחילת המלחמה. השתתף בשחרור הקיבוץ ובחילוץ התושבים. הלוחמים סיפרו – בחרנו בדובי שיהיה ראשון מול התושבים שפותחים לבסוף, אחרי שעות אימה רבות, את דלת הממ"ד. ידענו שהוא הדמות שמתאים לראות ברגע כזה.
שלדג המשיכו לפעול במשימות מורכבות לאורך המלחמה, ודובי לא וויתר על השתתפות אינטנסיבית בכמה פעולות שרק הצליח. חבר סיפר – בכל פעם שהוא לא שובץ לפעילות הוא היה שואל אם אני מסכים להתחלף…
הצצה לתוך פעילות כוחות היחידה המיוחדת שלדג: עשרות מבצעים, פשיטות מורכבות וחשיפת אמצעי לחימה בבתי החולים ברצועת עזה.
הכתבה המלאה: https://www.idf.il/156651
100% דוגמה אישית
כשהג׳יפ נתקע בשלוחה של בוץ בלילה הכי גשום והכי קר של טירונות יחידה, התנדבת לשמור עליו בשטח עם קבוצה קטנה של חיילים מפלגת האימונים
בשקט וצניעות שכל כך מאפיין אותך, הרמת יד, רצת ראשון, תמיד בחוד החנית, תמיד כן – איש מלא מעשים ומעט דיבורים
סטיק לייט קטן
בהכשרת מטולים במילואים (בסדיר הייתי נגביסט) התברר לנו פער של ירי בלילה חשוך עם כוונת הזאבון
גם לא ראו את הנקודה בעין וגם דרך האמר"ל, התרגולת הצה"לית לירי מטול תאורה נראתה לנו תלושה וחשבנו על רעיון באמצעות לייזר
התוצאות היו מעולות לטווחים קצרים אבל לטווחים הארוכים נותרנו עם הבעיה המוכרת
כשהצגנו בגאווה את פתרון הלייזר לדובי הוא עצר שנייה ושאל: איך הכוונת עובדת? אה זה בעצם על אופטיקה כלשהיא (שמהנדסים בטכניון מבינים….) טוב בא נשים סטיק לייט קטן והופ רואים את הנקודה….
היה שואל הרבה שאלות
דברים שרשם, ב.א מפקדו של דובי בתקופת הטירונות:
"ישבתי הבוקר להיזכר בסיפורים על דובי מהתקופה שלנו יחד.
הדברים שעולים לי בעיקר לראש זה הפרצוף שלו כחייל צעיר שהיה שואל הרבה שאלות בצורה ביישנית וצנועה. אני הייתי המפקד כיתה שלו מהיום הראשון שלו בצבא למשך כ 5 חודשים, בתקופה שהיא מאוד אינטנסיבית.
בעיקר מה שזכור לי ממנו זה שהשקט שלו – היה מדבר מעט ועושה הרבה. בן אדם מאוד חרוץ וחכם ובעיקר עם לב טוב שעזר לאחרים וזאת תכונה מאוד מוערכת בעיניים של מפקדים בכללי ובעיני באופן אישי. יש לי הרבה זכרונות קטנים ממנו בלי סיפורים גדולים אבל בהחלט בן אדם מדהים שאזכור."
האויב של הטוב זה המצויין
הרבה פעמים בשיחות שלנו דובי היה מזכיר לי את המשפט בהקשרים מסויימים:
האויב של הטוב זה המצויין
משפחה
תחרות קורנפלקס
תחרות שהייתה פעם של קורנפלקס תלמה….דובי זכה וקיבלנו שוברים לקניית מלאאאא קורנפלקסים😅
זוית מבט
אחד הדברים שהיו מיוחדים בדובי (ובשיחה איתו), הוא רמת מודעות גבוהה מאוד ומדוייקת לפרטי פרטים. אצל דובי הדברים לא עברו לידו כמתוך שגרה, אלא הוא שם לב, האיר נקודות חדשות ומעניינות במקוריות ופרש בשיחה תמונה חדשה. שבה גם אפשר לבחור איפה להתמקם ומה לדחות או לקדם.
וזוית המבט שלו עכשיו חסרה לי מאוד
דוד
נוף
כשהיינו בחנוכת הבית של עמיחי זה היה בערב, דובי הראה לי כמה חלונות לכיוון צפון אם אני לא טועה וסיפר איזה נוף יפה נשקף מהם ביום. הוא שם לב בדירה במקום חשוב, איזה נוף אפשר לצפות ממנה. כי הוא ראה דברים במכלול הרחב וגם המעניין שבהם. וטבע, נוף ואווירה של חיבור לארץ דיברו אל ליבו
דוד כוגן, אחיו
הילוכים
אפרים אני ומעין נסענו לטיול בעין חרדלית והזמנו את דובי להצטרף. הוא נענה להזמנה בשמחה ובא יחד עם אורי. בדרך הוא נהג ואני ישבתי לידו. שאלתי אותו על רעשים שהאוטו עושה כשמעלים מהירות וקיבלתי הסבר מקיף על הסיבה ועל איך עובדים ההילוכים באוטו. זוכרת שהתפעלתי איך הוא מבין גם בזה…
אח"כ היה לנו טיול מאוד נחמד יחד איתם.
תהילה ואפרים
דיבור עמוק
עשינו לא מעט טיולים עם הילדים.
פעם אחת הוא היה צריך לשמור על שלישית שיר עברי ומעין ונועם התינוק. ידעתי שהוא בטח יצא איתם לטיול ברחוב אז הצטרפתי עם אורה בעגלה. ככה הלכנו חבורה נכבדת לכיוון שכונת נוף אגם שהיתה בבנייה. זו נק' אטרקטיבית מאוד עם שלל טרקטורים אליה הוא הלך הרבה פעמים עם אורי ושיר.
עמדנו מול טרקטור ענק, הילדים היו מהופנטים והוא קצת הסביר להם מה הטרקטור עושה.
המשך>
פעם אחרת הלכנו בחבורה קצת יותר מצומצמת. היינו זמן ארוך במתקנים שמול הבית שלנו ואח"כ לכיוון הקפשקה לקנות להם שלוקים וחזור. בדרך קיבלתי הסבר מדובי מה היא בעצם הרפורמה המשפטית המדוברת, מה חושבים מי שמתנגד, ממה הם חוששים, ומה הצד של מי שבעד. ממש פרש את כל התמונה.
אח"כ דיברנו על התקשורת ועל חוסר ההקשבה באולפנים (של כל הערוצים). על כך שאין שם דיבור עמוק יותר, פחות שטחי, יותר קשוב ופחות מתלהם. זה הפריע לו.
זה ממש זמן איכות ארוך שלי עם דובי.
המשך>
עוד פעם אחת ירדנו לאגם עם שיר ומעין ונועם ואורה בעגלות. לקחנו לחם לברווזים ודובי החזיק על הגשר את שיר ומעין בתורות, נתן להם לזרוק את החתיכות והתלהב איתם מהדגים שקופצים על השלל. כשעלינו חזרה מעין התעייף אז דובי הרים אותו על הכתפיים.
כל הטיולים או יציאות לגני שעשועים היו זמן ממש יקר בשבילי (גם בחייו..) לשיחה עם דובי.
תמיד נעים לדבר איתו, מחכים, מעניין מאוד. הרגשתי שהוא תופס את המציאות בצורה הרחבה שלה, רואה את כל הצדדים, מנסה להבין הכל עד הסוף. כשהיה נושא שפחות הבין בו גם היה אומר את זה.
תהילה, אחותו
הקמפיין
הקמפיין של עמנואל, למרות שזה לא הרגיש אופייני לדובי, בקמפיין של הספר הוא התאמץ וניסה לגייס את כולם, אנחנו קנינו בזכותו את הספר לבת שלנו שהייתה מרוצה מאד
רפאל ותעשייה אווירית
יכולות טכניות מתקדמות
בתחום הטכני. הוא חשב על מערכת חדשנית שלא נראתה כמותה בעבר, ושעוד תשמש מודל לחברי הצוות.
הפרויקט הראשון של דובי בצוות שלנו היה תכנון מערכת מתקדמת באמצעותה הוא הבהיר את יכולותיו הטכניות המתקדמות.
בזמן קצר של כשלושה חודשים, ראינו בדובי לא רק מהנדס ידעני ומקצועי, אלא גם יצירתי ומדהים עם יכולת פתרון בעיות וחשיבה יצירתית יוצאת דופן
ראובן שטרקס