דובי כוגן

הספסלים של דובי

דובי בנה ספסלים בנקודות בהן הוא ראה יופי. בלי מילים, במעשה, הוא הניח את הספסל. שגם אנחנו נראה.

עכשיו אפשר לפרסם את הסיפור על הספסל המיוחד הזה שמול הכנרת.
כל מי שהולך בשבילי ההר שלנו השתומם יום אחד לגלות שמתחת למצפור ובצל האלון צץ לו ספסל חדש, כאילו משום מקום, ומצד שני – אולי הוא היה פה תמיד?
אני זוכרת ששאלתי אז אנשים אם הם יודעים מי לקח יוזמה ושתל בפינת האלוהים הקטנה שלנו את הספסל – ואיש לא ידע לענות על זה.
זה הסיפור על איש אחד נדיר ומיוחד שהיה לו את החזון לזהות פינות קסם,
היה לו את תבונת הכפיים והיצירתיות לברוא יש מאין, את היוזמה לקום ולעשות
ואת הצניעות לשמור הכל בסוד…
תודה לך דובי כוגן שבראת לנו ספסל לנוח ולנשום כשנהיה פה קשוח.
רס"ר (במיל') דב משה (דובי) כוגן, מנוב, לוחם ביחידת שלדג, נפל בקרב בעומק רצועת עזה, בן 32 בנופלו. הותיר אחריו את רעייתו שקד, 3 ילדים קטנים ומתוקים, אמא חיה, שמונה אחים ואחיות חברים ואוהבים רבים.
שקד היא ביתה הבכורה של חברתי ורד אלבוחר אגמון,
ורד שיחד עם בן זוגה Oren Agmon אורן אגמון ציינו בשישי האחרון את ה-30 לאדם שלנו Adam Agmon.
דובי גם היה הנכד של מאיר ופרחיה שילוח, חברי קבוצת יבנה ומנופי הילדות האישיים שלי.
בימים האלו ש"הצער אין לו סוף" יושב אצלנו בחזה יום ולילה, מהספסל של דובי מתחת לאלון, אני מצליחה קצת לנשום. תודה לך דובי. נוח על משכבך בשלום. מבטיחה להיות פה עם ורד והמשפחה.
 
יוכי ברוך, כמון

החברים של דובי ממשיכים ונוטעים ספסלים מול נופי הארץ.

רוצים לקחת חלק?

ביקרתם ספסל?
מוזמנים להצטלם ולשלוח אלינו. המשפחה תשמח לקבל ד"ש

הספסל
בצוק הנשרים

הספסל
בהר חלוץ

הספסל
בכמון

דילוג לתוכן