דובי כוגן

מתנות קטנות

הגיגים במלאת 31 ימים להליכתו של דובי האהוב מאיתנו-

החתן היקר שלי בעלה של שקדי שלי, האבא, האדם -מלאך שהיה בחייו ובמותו.

 

נזכרת בשקדי המדהימה שלי ובמצגת המוקרנת האזכרה שמתארת את תמצית חייו (ככל הניתן בנסיבות אלו) של דובי שלנו וברקע מתנגן הניגון "מתנות קטנות".

למעשה, המתנות הקטנות הללו הן המתנות הגדולות ביותר שיכול אדם, כל אדם לבקש בחייו, ולא מקרי הוא שדובי האהוב השאיר לנו אותם בעולם הזה:

ומהן המתנות הללו? תחילה המתנות שהן לכאורה חומריות:

ה"דק" (בצירה)- משטח העץ המושלם שבנה במעלות עם חבריו המדהימים שנרתמו לתהליך יצירתי ומופלא (שתועד למזלנו הטוב), וכל כולו ביטוי לנתינה והכרת הטוב לבית ולמקום בו גדל התחנך בצעירותו-מעלות.

הספסל- מתחת למצפור בישוב שלנו כמון. שאותו דובי הגה ובנה בדייקנות מופלאה בתכנון הנדסי מושלם- במיקום מוסתר מהעין, שכן רק מבט מעמיק, מסקרן ומחפש גילוי יכול לאתרו. לחילופין, מיקומו עובר מפה לאוזן. מול נוף פנורמי מרהיב ביופיו מים אל ים- כאשר מבט היושבים בו מביט מים התיכון ועד לכנרת כשלרגלי היושבים משתרע עמק הגליל התחתון למול הר תבור המופיע באופק ממול במלוא הדרו.

הנדנדה בחצר הבית שלנו תחת סככת הגפן ומול חורש האלונים, נדנדה שדובי הגה, יצר, שכלל, הרחיב וחיזק אותה. נזכרת כיצד אהב עד מאד להתנדנד בה כשהוא בשיא התנופה, למתבונן מהצד נדמה הוא כמתנדנד בין שמים וארץ וכהרגלו תמיד שקוע במחשבות, גם אהב כמובן לנדנד בה את הנכדים המופלאים שלי, אורי (אוריקי), שיר (שירוש) ונועם מאיר הקטן.

 

שאלתי את עצמי למה בחר דובי שלנו לתכנן ולבנות את ה"דק"? נדנדה? ספסל- ולא דברים אחרים? האם ומהי המשמעות מאחורי ה"מתנות הקטנות" הללו לכאורה?

שקדי שלי תיארה בהתרגשות עת הזכירה את הסיפור שסיפרתי לה על זוג אוהבי הספסל של דובי שזכינו לפגוש בטיול שלי ושל תמר (האחות הצעירה של שקדי) בשל העובדה שסיפור זה ממחיש בצורה כל כך מרגשת ומדויקת מי היה דובי שלנו ואיזו מתנה גדולה השאיר אחריו, ואני רק אוסיף ממילותיי לחזק מה שאמרה.

הסיפור של הזוג מכרמיאל המקיימים אורח חיים חרדי ומגיעים לישוב חילוני בכמון הפליא אותי בתחילה ונפתח בפנייה שלי אליהם אם הם רוצים לדעת מה הסיפור המיוחד של הספסל עליו הם יושבים. עד מהרה הפך השיח מסקרנות גרידא לתיאור מרגש עד דמעות של הגבר והאישה שלצידו שסיפרו בהתרגשות כי מזה שמונה שנים ברצף (ממש בסמוך ליום הקמת הספסל של דובי) הם מגיעים בתדירות קבועה לספסל שהוא המקום המשמעותי ביותר בחייהם שמלווה אותם בכל האירועים הטובים והפחות טובים המתרחשים בחיי הזוגיות והמשפחה שהקימו. הם תיארו בהתרגשות ובהתלהבות רבה כיצד הם מפנים כל רגע פנוי מעמל יומם לעלות להר כמון ולשבת על הספסל לנשום אויר ונוף תוך כדי שיח ביניהם לליבון ועיבוד חוויות, מחלוקות , כששמעו את הסיפור של דובי הלוחם הגיבור שלנו ועל הקשר שלו למשפחתנו עיניהם ופיהם התמלאו בהכרת תודה עצומה והכרת הטוב לדובי ולספסל שבנה. הספסל שמגלה מחדש את רגשותיהם הכנים והאוהבים  זה לזו ומשמש להם מעין כלי טיפולי והמשך עבודה עצמית לכל דבר ועניין.

הסיפור הזה מציג בדרך שאינה מקרית גם אם נראית כמקרה- את המתנה הכי גדולה שלה זכיתי וזכינו,-  ללמוד מדובי שלנו שהיה איש שמחבר ומגשר בין עולמות. עולמות פנימיים שקיימים בתוכו וגם מחוצה לו, עולמות רחוקים לכאורה זה מזה, לעיתים נראים כמתנגשים אך למעשה משלימים זה את זה:  שמים וארץ, גשמי-רוחני,  דתי -חילוני,  ילדי -בוגר, רציונלי ומעמיק – שובב וספונטני , שואל שאלות גדולות ואוהב לאתגר את עצמו בבעיות ויחד עם זאת פותר בעיות. יודע לעבוד קשה אך גם לנוח ולישון (תרדמת דוב החורף  אלא מה?), לא מוותר לעצמו, דורש מעצמו קשוב לצרכיו ולנקודת מבטו ובאותה מידה יודע להיות קשוב לנקודת מבטם של האחרים ולצרכיהם. ועוד קצרה היריעה.

המתנות הקטנות שדובי השאיר לנו הן מתנות גדולות ביותר שכן הן דורשות מאיתנו להתמודד עם האתגר הגדול מכולם- להמשיך בעבודה רבה, מאמץ והתייגעות  לא רק ברמה הפיזית (והן אלא  בעיקר ברמה הרוחנית. הנדנדה היא מטאפורה למציאת איזון עצמי בהתנדנדות בין שמים וארץ. הספסל הוא מקום אידיאלי להתבוננות פנימית של האדם על עצמו ובעצמו, והתבוננות מעמיקה וקשובה על האחר/ים שאיתו גם אם הם חולקים נקודת מבט הפוכה שונה ומנוגדת לשלו.

דובי שלנו נפל בקרב כגיבור ועל כך אין עוררין. הציל אנשים רבים בבארי והגן על חיינו .חסון וחזק פיזית. עדיין, הגבורה היומיומית שלך דובי מתגלה מתוך עולמו הפנימי  -הרבה פחות בדיבורים שבעל פה והרבה יותר במה שהעלה דובי  על הכתב לעצמו עם עצמו ובמעשיו- ביטויה של גבורתו הפנימית של דובי שהיא קשה לאין ערוך, העבודה הפנימית העצמית שעשה כל חייו על המידות .המשמעות העצומה שהייתה להתמודדות הבלתי פוסקת בהתגברות על מידות  הייתה נר לרגליו בחייו והינה ציווי עבורי ועבורנו אחרי לכתו.

דובי האהוב שלנו השאיר לנו הרבה מתנות, מתנות קטנות שהן גדולות ומתנות יקרות וגדולות לאין שיעור. הן דורשות מאיתנו עבודה פנימית מתמשכת, תהליכית שנוטה להיות סיזיפית אבל מהותית עבורנו שלא ניתן לוותר עליה אם אנו רוצים להמשיך את תנועת החיים, את הצמיחה כלפי מעלה לעשיית הטוב להיות אדם טוב אנשים טובים יותר מכפי שאנחנו ומכפי היותנו. לזכור שהיגיעה בעבודה פנימית כוללת ירידות גדולות שאין להירתע מהן, אדרבה הן הכוח, המנוע והמניע לחיים- מילים שבחרה שקדי שלי לכתוב לו במכתבה בערב ר"ה האחרון (תשפד).

דובי הספיק להגשים חלומות בחייו, המתנות הגדולות ביותר שאפשר לחלום -התחתן עם בחירת ליבו המדהימה והאהובה מכל- שקדי שלי. ואת שלושת הילדים-הנכדים המופלאים שלי אורי, שיר ונועם מאיר.

דובי  לא הספיק להגשים כל מה שחלם. דובי האהוב שלנו השאיר אחריו הרבה תוכניות לא גמורות הבית בנוב, בית מוכן כתשתית להמשך החיים גם אם לא הבית המושלם כבחלומותיו, דובי השאיר לנו את הציווי שלא הספיק עד תום, להמשיך לגדל את הילדים והנכדים להיות אנשים טובים לאורו של דובי שלנו בצניעות בענווה ביושרה פנימית בשמחה בחוכמת השכל והלב. זו המתנה יקרת הערך שדובי השאיר אחריו-  להיות אנשים טובים יותר,

לא הספקתי להגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך דובי יקר ועד כמה נמשיך יחד עם שקדי שלי לאזור כוחות מתוך חוסן נפשי ואמונה בעשיית הטוב.

דובי שלנו בן 32  היית בלכתך (לב בגימטרייה)  השארת אותנו שבורי לב, אך גם נחושים ביתר שאת לשקם ולרפא את הלב הכואב ולהמשיך בצווי של לבחור בחיים למצוא את הגבורה הפנימית בהתמודדות היומיומית , למצוא את הכוחות ואת המנוע הפנימי להתחזק ולחזק , לצמוח ולהצמיח טוב בעולם כפי שהשארת לנו אחריך, כפי שהינך עבורנו תמיד היית ותהיה לנצח, דובי האהוב שלנו.

אמא של שקד

 

 

 

 

 

 

עוד בנושא

דילוג לתוכן