אומרים שאלוהים קוטף את הטובים ביותר אליו
כשהג׳יפ נתקע בשלוחה של בוץ בלילה הכי גשום והכי קר של טירונות יחידה, התנדבת לשמור עליו בשטח עם קבוצה קטנה של חיילים מפלגת האימונים
בשקט וצניעות שכל כך מאפיין אותך, הרמת יד, רצת ראשון, תמיד בחוד החנית, תמיד כן – איש מלא מעשים ומעט דיבורים
וכשפתחת בדיבורים, היה כל כך עמוק
מה מסתתר מאחורי החיוך הביישן שלך, יא דובי?
בטח איזו בדיחה שנונה, איזשהו בעיה טכנית קשה שהצלחת לפצח, דברי תורה אצילים…
היית מנהיג למופת, סחפת את כולם אחריך – בלי דיבורים, רק 100% דוגמה אישית
ואני רק חושב על הבן שלך, עטור כיפה כחולה מהמצח ועד הצואר
אוחז בשמלת אמו בקור העדין של לילה ירושלמית בהר הרצל
מביט למעלה בעיניים גדולות באינספור המבוגרים והחיילים החזקים שהגיעו לחלוק לך כבוד אחרון
הכרתי פעם גיבור, ואלוהים החליט שהוא רוצה אותו לצידו
וכל כך חסר לנו
רס״ר דב משה (דובי) כוגן ז״ל, 1991 – 2023