עוד פעם אחת ירדנו לאגם עם שיר ומעין ונועם ואורה בעגלות. לקחנו לחם לברווזים ודובי החזיק על הגשר את שיר ומעין בתורות, נתן להם לזרוק את החתיכות והתלהב איתם מהדגים שקופצים על השלל. כשעלינו חזרה מעין התעייף אז דובי הרים אותו על הכתפיים.
כל הטיולים או יציאות לגני שעשועים היו זמן ממש יקר בשבילי (גם בחייו..) לשיחה עם דובי.
תמיד נעים לדבר איתו, מחכים, מעניין מאוד. הרגשתי שהוא תופס את המציאות בצורה הרחבה שלה, רואה את כל הצדדים, מנסה להבין הכל עד הסוף. כשהיה נושא שפחות הבין בו גם היה אומר את זה.
תהילה, אחותו