כל מי שהולך בשבילי ההר שלנו השתומם יום אחד לגלות שמתחת למצפור ובצל האלון צץ לו ספסל חדש, כאילו משום מקום, ומצד שני – אולי הוא היה פה תמיד?
אני זוכרת ששאלתי אז אנשים אם הם יודעים מי לקח יוזמה ושתל בפינת האלוהים הקטנה שלנו את הספסל – ואיש לא ידע לענות על זה.
זה הסיפור על איש אחד נדיר ומיוחד שהיה לו את החזון לזהות פינות קסם,
היה לו את תבונת הכפיים והיצירתיות לברוא יש מאין, את היוזמה לקום ולעשות
ואת הצניעות לשמור הכל בסוד…
תודה לך דובי כוגן שבראת לנו ספסל לנוח ולנשום כשנהיה פה קשוח.