דובי כוגן

זכור לי שלא חשש מלהגן על 'חנונים' ומוחלשים מפני ביריונים, גם כשלא היו החברים שלו, גם סתם בנסיעה באוטובוס חזרה מבית-ספר, גם במענה לשון, וגם אם זה דרש להפריד בידיים.

ובכל זאת עם חיוך על הפנים ועיניים זורחות.

בלי לפחד מהם בכלל או מההשלכות.

היה לו ברור בפשטות שלידו זה לא יקרה ושבכללי התנהגות אלימה בקטע ביריוני היא לא במקום.

יהודה חברוני

דילוג לתוכן