דובי כוגן

הכרתי את דובי בעבודה כשעבדתי איתו ברפאל ואחר כך גם עוד נפגשנו בטכניון כשהוא התחיל תואר שני. התחברתי אליו מהר מאוד אז ברפאל בתור עובד חדש והיינו חברים טובים. היו לנו הרבה שיחות על העתיד, שאיפות, חידות ובעיקר נושאים מעניינים. בשיחות גילינו שאנחנו מאוד דומים בשאיפות ובחלומות שלנו. דובי היה מאוד מחושב, שכול וכיוון להצליח כמה שיותר ובנוסף שאף להרבה פשטות וצניעות. הוא העריך את החופש והמרחבים. תמיד כשהייתי מדבר איתו הרגשתי שאני מדבר עם מישהו שאני סומך על הדעה שלו ועל הידע שלו. הוא היה מקור ידע ועניין לכל מי שהיה סביבו.

הרבה פעמים היינו חושבים ביחד מה הסיבות לכל מיני דברים שקורים. הוא פשוט רצה לדעת הכל. ההומור של דובי היה מאוד עשיר וקצת קשה לתאר אותו. הוא לא היה קולני אבל תמיד שמעו את הקול שלו, וכשהוא דיבר הוא תמיד תפס את הקשב של כולם מסביבו.

אני לא מצליח לעכל את העובדה שאני לא אפגוש אותו יותר ושלא אוכל לשתף אותו בדברים מעניינים או להנות מהעצות שלו. כואב לי על החלומות שלו שהוא לא הספיק להגשים והכי אתגעגע לאנרגיות הטובות שלו.
יהי זכרו ברוך, אזכור אותו בלב תמיד.

יובל לבנון

דילוג לתוכן