לפני כמה שנים טובות הייתי רכזת באחריי בשטח באזור הצפון ובין יתר הקבוצות, ליוויתי את קבוצת נשר. בסדרת חנוכה זכיתי להכיר את דובי שהצטרף אלינו וליווה את קבוצת נשר במהלך הטיול..
שיראל, חניכה מתוקה במיוחד שהייתה אז בכיתה ט' והיום כבר סטודנטית עוד רגע, ישר זיהתה את התמונה שלו ויחד העלינו זכרונות..
אני כותבת לך כדי שתדעי שלמרות שעברו הרבה שנים מאז אותו טיול, הוא נשאר בלב שלנו ואנחנו עצובות מאוד ושולחות חיבוק חזק…
מצאתי התכתבות איתו בוואטצאפ וראיתי שהוא ישר נרתם להצטרף לטיול לעזור לנו והיה לו חשוב מאוד להצטרף לקבוצת נשר שהוא הכיר.. אני זוכרת אותו כמדריך רתום, אחראי וערכי שאפשר לסמוך עליו..
שיראל מהר מאוד העלתה שני סיפורים שאני בטוחה שמאפיינים אותו מאוד.. היא סיפרה על הדלקת מדורה בלילה כשכולם כבר הלכו לישון.. שיראל רצתה להביא עוד עצים, אך הם היו ספורים כדי שיהיה מספיק לכל הקבוצות.. היא הגיעה לקחת עוד עצים ושיקרה שהיא מקבוצה אחרת.. דובי היה שם והבין מה היא ניסתה לעשות ומהר מאוד הסביר לה למה זה לא ערכי ולא מוסרי לקחת קרשים לקבוצה אחרת..
הסיפור השני ממש עורר אצלי חיוך ואפילו הזכיר לי ששמעתי אותו גם בדיעבד במהלך הטיול..
אני שולחת לך אותו בקול שלה, כי היא מספרת אותו הרבה יותר טוב ממה שאכתוב כאן.. 🙂
גילינו על נפילתו של דובי לאחר שהסתיימה השבעה, אך היה לנו מאוד חשוב ליצור איתך קשר.. ההיכרות שלנו הייתה קצרה, אבל משמעותית! אנחנו זוכרות איזה מדריך ערכי, רגיש ומיוחד הוא היה וחשוב לנו שתדעי את זה..
אנחנו יודעות שאין שום דבר שיכול לנחם כרגע, אבל מקוות שאולי הסיפורים האלו ישאירו עוד קצת זיכרון..
שולחות חיבוק גדול🙏🏼🩵
גילי סטולרסקי