בסבלנות, לפי התור

קרש, חבל ועץ

בטיול משפחתי, בנחל, במפגש חברים, בכל אירוע: דובי היה תולה קרש על עץ, והילדים עמדו בתור. הוא נדנד כל אחד בתורו, בסבלנות, עד שכולם עברו.

הנדנדה הייתה גם הנדסה: מציאת העץ, התליה, ופתרון הבעיות שצצו. צוות המנהלים שאיתו נפגשה שקד כתב על המאמץ וההתמדה שלו בפתרון בעיית המיקום של הנדנדה באירוע מסוים.

היה שמח בהקמת נדנדה על עץ בכל אירוע, לטובת המשתתפים. כך זכור לי עוד מבת מצווה במשפחה ליד ברעם.

גם במפגשי חברים דובי עשה את הטרזן. פעם אחת, בטיול עם חברים בכנרת. את הנדנדה בחצר בנה בעצמו, ואת הרעיון לקח לכל מקום.

בחרת להציג אותו על נדנדה. זהו סמל מרגש: התום והשובבות הילדית, הבנייה העצמית של הנדנדה, השילוב שלה כחלק מהטיולים המשפחתיים, והמאמץ וההתמדה בפתרון הבעיה. (מכתב של צוות מנהלים לשקד)

עוד על הנדנדה

הנדנדה חוזרת בסיפורים של חברים ומשפחה. אפשר לקרוא איך זה נראה מקרוב, ומה עוד היה שם בין הענפים.