העבודה הכי שחורה בעולם

בשבועיים־שלושה האחרונים הייתי בתהליך גיוס לעבודה חדשה, משהו שאני כבר הרבה זמן מנסה למצוא. עם הזמן הבנתי שמדובר במשהו שאני לא בטוח שאני רוצה, והיו הרבה התלבטויות. ביום רביעי היה לי ראיון אחרון והתקבלתי. בחמישי, כשהייתי צריך להחליט סופית, מצאתי את עצמי מתייעץ עם כל מיני קולות בראש. ואז עלה לי מיד להתקשר לדובי ולהתייעץ איתו, שיעשה לי סדר עם כל המידע והמחשבות.

פשוט קלטתי שהוא האיש שהכי חסר לי באותו רגע. לא רק כי הוא היה אלוף בלעשות סדר ובהירות בכול, אלא גם כי הוא היה באותו מקום שלי מבחינת ערכים וסדרי עדיפויות והשקפת עולם.

הוא אמר לי פעם: "כל עוד אני עושה משהו שאני אוהב, לא אכפת לי שזו תהיה העבודה הכי שחורה בעולם". זה ממש כבש את ליבי, וקלע בול לאיך שאני רואה את העולם. הצניעות, הדיוק, טוהר המחשבה והמידות. להסיר ולנקות כל אגו, כל רעש שמונע מאיתנו להיות חופשיים.

הוא חסר לי ממש. ועם זאת, שאלתי את עצמי מה הוא היה עושה, וקיבלתי ממנו את האומץ ללכת על הטוב ביותר ולא להתפשר, לא לפחד להמשיך לנסות ולהתאמץ כדי למצוא את הדבר האמיתי.