מגדלור של עשייה שקטה

דובי הגיע לכול מתוך צניעות ואמונה. הפסוק "תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך" כאילו נרשם עליו. לא תמים כסיל חלילה, אלא תמים חכם, כמו שדובי היה: יודע לחשוב מחשבות עמוקות, להתפלפל, להקשות, ללמוד לשאול וגם לענות.

הדרך של דובי, מאז שהכרתי אותו בישיבת איתמר, כחייל, כלוחם וכחבר, הייתה של מגדלור של עשייה שקטה, משולבת בקול בטוח שיודע למה הוא עושה ומה הוא עושה. כך היה כל פעם שלקח אחריות בטירונות, כל פעם שהתנדב, וכל פעם שקיבל משימה. עומדים תחת גשם, בוץ וקור בבקעת ערד, ודובי, בחיוך צנוע, מחכה למשימה נוספת. לא בצעקה ולא ברעש: ענווה, צניעות, חיוך שמעיר ומאיר את החבר׳ה לעוד אתגר ולעוד עשייה. החיוך הכי פנימי שיש.

הפעם האחרונה שדיברנו, ממש לפני נפילתו, הייתה ביחידה. הוא התנדב לתת לי ציין שהיה לו על הנשק, כי "אני הייתי צריך יותר ממנו". הראייה של הכלל, של הצורך של האחר, עם חיוך בלתי פוסק ואמונה גדולה.

פעם צפיתי בסרט על הגירוש מגוש קטיף. אדם בשיא שברו הוציא דברים מהבית וזרק לעבר המפנים, וצעק בקריאת שבר: "כל מה שעשיתי לכבודך עשיתי". המשפט הזה מהדהד לי בראש מעל חמש־עשרה שנה. כשדובי נפל, זה המשפט שחשבתי שדובי חי אותו. לא בצעקה, לא בשברון ולא בעצב, אלא מתוך שמחה אמיתית ו"שמחה וטוב לבב". בעיניי, כל מה שעשה דובי לכבודו עשה, בדרך הנעימה שהלך בה.