מים שקטים חודרים עמוק

לא זכיתי להיות מהכותבים על דובי, אבל זכיתי להיות מהנכתבים. אחת מתוך הרבה מאוד שדובי חרט על לוח ליבם, בלי להתכוון, ודווקא משום כך.

מים שקטים חודרים עמוק, ורק כשנפסקת זרימתם הקבועה מתגלה עד כמה חצבו בסלע. דובי היה עבורי, בשקט ובעוצמה הפנימית שלו, חלק מקיר החיים שעליו נשענים בתת־מודע. דמות שהיא חלק בלתי נפרד מהיציבות, מהאמונה בטוב, מהבריאות הנפשית. אישיות שזו גאווה גדולה להיות חלק מאותה משפחה.

כמו אבא שלו, דובי היה אחד שמחכים לשמוע מה יש לו לומר. בסוף, בענווה, בשקט, ותמיד משמעותי.

דובי הקשיב רוב קשב לחיים, גם בתדרים העדינים ביותר שלהם, ואמר להם כן. כן לאהבת הטבע ובעלי החיים. כן למימוש הכישרונות הרבים שבורך בהם. כן לעוצמות, וגם לצורך לרסן ולנתב אותן. כן לכל צורך בעזרה. כן לתביעה הפנימית הגדולה ולמימושה בישיבה, בצבא, במשפחה ובחברה. והכן האחרון, המהדהד לדורות: למסירות נפש בפועל, למען העם שכל כך אהב.